שאלות ותשובות

הטיפול בנושאי איכות הסביבה, כמו נושאים רבים אחרים, אינו תלוי רק בגורם אחד, שכן הוא נחלק לרמות האלה

• הרמה הבין־לאומית: חוקים, הסכמים ואמנות בין־לאומיות, כמו הסכמי הביניים עם הרשות הפלסטינית, הסכמי השלום עם ירדן, אמנת טוקיו, אמנת ריו ועוד.
• הרמה הממשלתית: הממשלה, המשרד לאיכות הסביבה ומחוזותיו והמִנהל האזרחי, שבו משרד שמתאם בנושא איכות הסביבה.
• הרמה האזורית: המועצות האזורית ואיגודי הערים לאיכות הסביבה. ישנן 16 רשויות מקומיות ואזוריות בשומרון, ו-8 רשויות מקומיות ואזוריות ביהודה, שמאוגדות בשני איגודים.
• הרמה המקומית: הרשות המקומית והיישובים שבמועצות האזוריות. 
• הרמה האישית: התושב הבודד ומשפחתו.

​זוהי ההיררכיה של הרמות השונות, לעיתים קרובות הסדר משתנה, ופעולה אישית או מקומית היא זו שמעוררת את הרשות שמעליה ליזום או לנקוט פעולה שתקדם את הנושא. זו הסיבה שמודעות הציבור בנושאי איכות הסביבה חשובה מאוד, שכן היא מקדמת את הטיפול בהם.

איגוד ערים הוא גוף סטטוטורי עצמאי במעמד רשות מקומית, שהוקם על יד שר הפנים ועל פי חוק איגודי ערים, התשט"ו, 1955, ובו התקנות והצווים שניתנו מאז החקיקה. החוק חל על ההתיישבות שבאיו"ש. האיגוד פועל על פי צו הקמה, ומפורטים בו תפקידיו וסמכויותיו.

החוק שחל על ישראלים ופלסטינים כאחד הוא החוק הירדני, שהתחיל באזור ערב עוד לפני שהשלטון עבר לישראל, ביוני 1967, והשיפוט בו נעשה בבתי דין צבאיים. בפועל, החוק שחל על ישראלים הוא על פי הדין של מדינת ישראל ועל פי תקנון המועצות, קובץ חיקוקים של מדינת ישראל. נוסף לכך, החוק הישראלי חל על תושבי האזור, כך, שלמעשה, תושבי יו"ש הישראלים נתונים כמעט באופן מלא לחקיקה הישראלית. משמעותו של החוק על האכיפה הסביבתית היא שאפשר לאכוף את החקיקה הישראלית, כמעט במלואה, על פרטים ועסקים, אך אי אפשר לעשות כך על פלסטינים המתגוררים באזור, למעט כמה נושאים, שבהם עוסקת יחידת הפיקוח של המנהל האזרחי באיו"ש. בהתיישבות הישראלית באיו"ש עדיין לא הוחל כל החוק הסביבתי הישראלי, ונותרו 7-6 חוקים עיקריים שיש להחילם.

הרשות הפלסטינית אחראית על אזורי A ו-B, הכוללים גם את נושא איכות הסביבה, ועל הפלסטינים שגרים בהם. המנהל האזרחי מקשר בין ישראל לרשות הפלסטינית ומתערב כשישנן חריגות. המנהל האזרחי שבאיו"ש אחראי על הפלסטינים שבאזורי C. משרדי האם בישראל מנהלים את כל העניינים של ההתיישבות הישראלית ביהודה ושומרון, למעט מקרים חריגים, על פי החלטת ממשלה מתחילת שנות ה-80.

ניהול סביבתי חוצה גבולות הוא ניהול שמביא בחשבון את המפגעים הסביבתיים שקיימים בשני צידיו של הגבול המדיני, מנהל אותם ומתאם ביניהם. הניהול נעשה על פי הסכמים הדדיים, אמנות, גופים מנהלים ומתכללים ועוד. ביהודה ושומרון עדיין לא הוקם גוף מדיני ברור בין הרשות הפלסטינית לישראל, וגם לא ברור אם יוקם בזמן הקרוב, לכן ניהול סביבתי חוצה גבולות הוא אתגר משמעותי באזור זה.

לאיגוד ערים לאיכות הסביבה יהודה אין אג'נדה פוליטית אלא מדיניות מקצועית סביבתית, שאותה קבעו המשרד להגנת הסביבה ומועצת האיגוד, וכן החלטות מקצועיות סביבתיות יום־יומיות, שמטרת־העל שלהן היא לשמור על הסביבה והבריאות ולבסס את הקייימות בכל הנושאים שבחיינו.

יש לפנות בכל הנושאים ל-

בסקרים שעשו בעבר איגודי הערים לאיכות הסביבה יהודה ושומרון, שכללו את כל שטחי יו"ש, אותרו כ-250 מזבלות בשומרון וכ-80 מזבלות ביהודה, בסך הכול כ-330 מזבלות. 12 מתוכן גדולות, שטחן יותר מ-10 דונמים, אליהן מגיעה בקביעות פסולת מוצקה מכל הסוגים: פסולת ביתית, תעשייתית וגושית. שאר המזבלות קטנות, ורובן מפוזרות בצידי הדרכים ובקצות היישובים.מאחר שכמעט כל האתרים אינם מטופלים, הם יוצרים מפגעים סביבתיים המזהמים את מי התהום, האוויר והקרקע ופוגעים בנוף. אתרים אלה מיועדים לסגירה ולשיקום. נוסף לכך, כמה אתרי פסולת גדולים נמצאים בשלבי שדרוג, וזאת במטרה לצמצם את המפגעים למינימום ולהתאימם לתקנות ולהנחיות של המשרד להגנת הסביבה.

נתוני ייצור הפסולת לנפש בישראל משקפים את מידת העושר של משק הבית.
על פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, נכון ל-2019, ישראלי מייצר בממוצע 1.78 ק"ג פסולת ביום (642 ק"ג בכל שנה). המשקל הזה גבוה בכ-30% מהממוצע במדינות האיחוד האירופי, שהוא 1.4 ק"ג לאדם.
בתחומי הרשות הפלסטינית שביו"ש ישנה מגמה דומה של הבדלים הנובעים מרמת העושר הכלכלי. על פי מחקר שעשה ארגון זכויות אדם (CESVI), נכון לשנת 2018, בכפרים הערבים ביו"ש, האדם מייצר בממוצע 0.75 ק"ג פסולת ליום, ואילו באזורים העירוניים, כדוגמת רמאללה ומזרח ירושלים, האדם מייצר בממוצע 1.9 ק"ג פסולת ליום. ממוצע ייצור הפסולת של תושב ערבי ביו"ש הוא 0.98 ק"ג ביום.

בישראל, הפרדת הפסולת לפי זרמים נעשית ברובה במגזר המסחרי-מוסדי, שבו קל יותר להפריד את הפסולת. בסקטור הביתי, לעומת זאת, שבו מיוצרת רוב הפסולת, שיעור ההפרדה של הפסולת לזרמים נמוך יותר.
על פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לשנת 2018, 78% מהפסולת המיוצרת בישראל מוטמנת בקרקע, ורק 14% מועברים למחזור - קרטון, נייר, פלסטיק, גזם, זכוכית, מתכת ואחר (אלקטרונית, שמן, צמיגים, טקסטיל), 6% מהפסולת מטופלים כפסולת אורגנית רקבובית, ו-2% מועברים למפעל נשר, שבו יוצרים מהפסולת RDF (המשמש כחומר בעירה לתנורי מלט).
בתחומי הרשות הפלסטינית אין מערך להפרדת פסולת במקור. בחלק מתחנות המעבר ישנה הפרדה חלקית וידנית, בעיקר של חילוץ מתכות ולעיתים של פלסטיק.

פסולת עירונית: מקובל לחלק את מערך הטיפול באשפה לשני מקטעים: למקטע פנים־עירוני ולמקטע חוץ-עירוני.
המקטע הפנים־עירוני כולל את שלב האצירה: בשלב זה אוספים את הפסולת שבפחים ומשנעים אותה במשאיות עד לתחנת המעבר, למיון או למתקני קצה.
המקטע החוץ־עירוני כולל את השינוע של הפסולת מתחנות המעבר ו/או המיון למתקני הקצה. למעשה, בשלב זה מטפלים בפסולת על כל מרכיביה (מיון, גריסה, שטיפה, מחזור, השבה והטמנה). חלק מהרשויות מפנות את הפסולת ישירות למתקני הקצה בלי לבצע בה טיפול מקדים.
המקטע הפנים־עירוני הוא באחריות הרשות המקומית, ולכן משתנה בין הרשויות.
מתקני הטיפול בפסולת הביתית שביו"ש כוללים תחנות מעבר לפסולת, מתקן מיון אחד ושלושה אתרי הטמנה. מקצת ממתקני התשתית משרתים רק את האוכלוסייה הישראלית, אחרים משרתים רק את האוכלוסייה הערבית ומעטים משותפים לשתי האוכלוסיות.
תחנות מעבר: ביו"ש ישנן 15 תחנות מעבר לפסולת ביתית, 2 מהן משמשות גם את האוכלוסייה היהודית. ראויה לציון תחנת המעבר הממיינת והיחידה ביו"ש, שנמצאת בעמנואל שבשומרון. בעתיד הקרוב מתוכנן לפעול בתחנת המעבר מערך קומפוסטציה (הדשנה) שיטפל בפסולת האורגנית.
אתרי קצה: ישנו רק אתר הטמנה פלסטיני אחד, זהרת אל-פינג'אן. המטמנה נמצאת בשטח B בנפת ג'נין, ואותה מנהלת עיריית ג'נין. המטמנה קולטת פסולת מנפת ג'נין שבצפון ועד לרמאללה שבדרום. אתר הטמנה פלסטיני נוסף ישנו ביריחו, והוא מיועד רק לה.
אתר הטמנה פלסטיני שקולט גם פסולת ישראלית הוא אל מיניה. המטמנה נמצאת בשטח C, בסמוך ליישוב מעלה עמוס שבמזרח גוש עציון. המטמנה קולטת את הפסולת הפלסטינית של המרחב שסביב ירושלים, נפת בית לחם ונפת חברון וכן פסולת ישראלית של מעלה אדומים, ביתר עילית, אפרת, גוש עציון, קריית ארבע והר חברון. באתר פועל תנור המיועד לפסולת רפואית, המגיעה מבתי החולים הפלסטיניים.
אתר ההטמנה הישראלי טובלן נמצא בבקעת הירדן, שבסמוך ליישוב משואה, הוא קולט רק פסולת ישראלית מהרשויות הסמוכות לו ביו"ש.
אתר קומפוסט לפסולת אורגנית משואה נמצא בסמוך לטובלן ובבעלות "ורידיס". האתר מטפל ב-90% מכלל הפסולת האורגנית הביתית הלא ממוינת המטופלת בישראל, המגיעה בעיקר מאתר חירייה. מעט מהפסולת האורגנית המופרדת במקור מגיעה ממפעלי מזון.
אתר לטיפול ולקומפוסטציה לבוצת מכונים לטיהור שפכים הוא קומפוסט אור. האתר קולט בוצת מכונים לטיהור שפכים של הרשויות שברחבי הארץ ובתהליך קומפוסטציה מייצר דשן המיועד לחקלאות.

הברחת פסולת מישראל לתחומי יו"ש היא פעילות עבריינית המונעת משיקולים כלכליים. בהעברת הפסולת הבלתי מטופלת לתחומי יו"ש נמנעים העבריינים מלשלם בעבור טיפול מוסדר בפסולת. הפסולת המוברחת ליו"ש כוללת בעיקר פסולת בניין ופסולת חשמלית ואלקטרונית. אין הערכה באשר לכמות פסולת הבניין המוברחת לתחומי יו"ש.
באשר לפסולת חשמלית ואלקטרונית, ממחקרים עולה כי התעשייה שהתפתחה ברשות הפלסטינית סביב פסולת זו מקבלת כ-90% מהתשומות שלה מישראל. מעבודת שטח מחקרית, שנעשתה במשך 4 שנים בתחומי יו"ש, עולה כי מדי שנה זולגים ליו"ש כ-55 אלף טונות של פסולת אלקטרונית (Davis & Garb 2018).

הפסולת האלקטרונית ופסולת הבניין מכילות יותר מ-1,000 חומרים שונים, שחלקם מורכבים ממאות ועד אלפי חומרים, ואחרים אף מוגדרים כרעילים מאוד וככאלו המכילים חומרי גלם יקרים. הערך הכלכלי הטמון בפסולת האלקטרונית מניע בכל העולם, כמו גם בישראל, תעשייה ענפה ובלתי חוקית, שמטפלת בבלתי מוסדר.
טיפול לא מוסדר בפסולת, הכולל שרפה פתוחה, גורם לפליטת חומרים רעילים ויוצר השלכות סביבתיות ובריאותיות. רכיבי הפסולת האלקטרונית אינם מתכלים ואינם מתפרקים בגוף, והחומרים הרעילים שבה הופכים אותה למקור למפגעים רבים ולזיהום הקרקע והמים. כמו כן היא עלולה לפגוע בבריאות בשל חשיפה נשימתית, או דרך המים והמזון. חשיפה למתכות עלולה לפגוע במערכות שונות במוח, בריאות, בלב, בכליות ובמערכת השלד. המתכות מצטברות באיברי האדם החיוניים ופוגעות בתפקודם, חלקן אף ידועות כמסרטנות, כמו קדמיום, ארסן וכרום, ואחרות עלולות להשפיע על התפתחות העובר בזמן ההיריון ועוד.
הגורמים המוסמכים אינם עוקבים אחר ההיקף הנרחב של תופעת שרפת הפסולת ביו"ש, אך אפשר ללמוד על התרחבותה ממספר התלונות הרב שהגישו התושבים במוקד החירום של המשרד להגנת הסביבה. בשנת 2018 נפתחו 1,300 תלונות על שרפות שאירעו לאורך קו התפר, ואילו בשנת 2022 נפתחו 2,500 תלונות.
הטיפול בתופעת הברחת הפסולת ביו"ש ושרפתה הם באחריות הריבון האזורי, כלומר המנהל האזרחי. נכון לכתיבת שורות אלו, תופעה זו אינה מקבלת מענה מספק, והבעיה ממשיכה להתפשט ולמרר את חייהם של מתיישבי יו"ש, כמו גם את חייהם של תושבי קו התפר.
לתפיסתנו באיגוד, הטיפול בשרפת הפסולת צריך לכלול מדיניות ברורה, שעיקרה הפקעת תחום האחריות בטיפול בפסולת מהפלסטינים ומהגופים הצבאיים והעברת הסמכות והטיפול לידיים ישראליות, שזהו תחום עיסוקן. לכן, פעלנו – באיגוד ערים לאיכות הסביבה יהודה בשיתוף עם  איגוד ערים לאיכות הסביבה שומרון וגופי סביבה אזרחיים, ישראל ירוקה ואזרחים למען אוויר נקי, להעביר את החלטת הממשלה, שמטרתה לקדם את הטיפול במפגעים סביבתיים והאכיפה הסביבתית באזור יהודה ושומרון (החלטה מספר 592 של הממשלה מיום 4.6.2023). מאז תחילתה של מלחמת 'חרבות ברזל' נעצרה עבודת הוועדה שהוקמה מכוח החלטת הממשלה ולא הושגה כל התקדמות בנושא.

במדינת ישראל מיוצרים מדי שנה 5.4 מיליון טונות של פסולת ביתית. כמות הפסולת גדלה מדי שנה בשיעור של כ-2%, כשכל תושב מייצר בכל יום בממוצע כ-1.7 ק"ג אשפה. נכון להיום, כ-80% מהפסולת מוטמנת באתרי הטמנה ורק כ-20% ממנה ממוחזרת. רק כדי לקבל פרופורציה, מדובר בנפח של כ-15מגדלי עזריאלי מדי שנה!
עקב העלייה במודעות הסביבתית, התברר שלהטמנה השלכות סביבתיות מזיקות רחבות היקף וארוכות טווח: היא מזהמת את האוויר, הקרקע ומי התהום, מושכת מזיקים וגורמת לפליטת גזי חממה, למפגעים בטיחותיים בנתיבי התעופה ולאובדן קרקע, שבישראל היא משאב במחסור.
כדי לצמצם את כמויות ההטמנה נעשות בכל העולם פעולות משלימות. פעולות אלו מתוארות בהיררכיית הפסולת כפעולות שרצוי לעשותן כדי לטפל בה. בראש ההיררכיה ישנן פעולות הקשורות בשימור משאבים ולא בשימור אנרגיה, כדוגמת שימוש חוזר במוצרים ומחזור, למרות המאמצים שנעשים בעולם המפותח, אי אפשר למחזר את כל החומרים או שמחזורם אינו כלכלי. חשוב לבצע בחומרים אלו, שאי אפשר למחזרם, שרפה מבוקרת כדי לייצר אנרגיה במקום הטמנה מזיקה. בהטמנת הפסולת אין ערך, ואילו השבת אנרגיה ממצה מהפסולת את האנרגיה. בשרפה מבוקרת של פסולת מצמצמים את הנפח ומשקל הפסולת, וכך אפשר להפיק אנרגיה. תהליך הבעירה מתבצע במתקן סגור ומבוקר, ושרפת הפסולת מתרחשת בו בטמפרטורה גבוהה של כ-900 מעלות צלזיוס.
בכל המדינות המפותחות מוסכם כי השבת אנרגיה היא מרכיב מרכזי בניהול הפסולת. הניסיון הטכנולוגי של שרפה מבוקרת התפתח והשתכלל, כך שהפער האיכותי בינה לשיטת ההטמנה של פסולת במעבה האדמה הלך וגדל ככל שעבר הזמן. עד כדי כך, שנכון להיום, מתקני השבת אנרגייה מפסולת מודרניים, שהוקמו כהלכה ומופעלים כהלכה, אינם גורמים למפגע סביבתי. ולראיה, באירופה פועלים נכון להיום כ-500 מתקני השבת אנרגייה מפסולת, רובם במדינות מפותחות המצטיינות בניהול פסולת, שהשיגו הישגים נאים ביותר מבחינת כמות ואיכות המחזור שבהן.
מתקן ההשבה בשומרוני הטוב היה צריך להיות מהמתקדמים בעולם. החומרים שאפשר למחזרם במתקן, כמו פלסטיק, נייר וקרטון, זכוכית, מתכות וחומר אורגני, תוכננו כך שיהיה אפשר לחלצם לפני הבעירה באמצעות הפרדה במקור או מתקני מיון מכניים. רק פסולת שאינה ניתנת למחזור מועברת לשרפה במתקן ההשבה. מתקני ההשבה המתוכננים בישראל יחויבו לעמוד בחוק אוויר נקי והטכנולוגיה המיטבית הזמינה. לטכנולוגיה זו ניסיון רב בעולם, והיא עומדת בתקני איכות האוויר. מתקני ההשבה הצפויים לקום בישראל בשנים הקרובות ינוטרו ברציפות על ידי האיגוד והמשרד להגנת הסביבה.

לתפיסת איגוד ערים לאיכות סביבה יהודה, מתקני הקצה שיוקמו ביו"ש צריכים לעמוד בעקרונות האלה

• כפופים לחקיקה הישראלית
• משותפים, שיקלטו פסולת ישראלית ופלסטינית כאחד.
• מתוכננים ברמת אזורית על פי אגני חלוקה המבוססים על מערכת הכבישים.
• מתוכננים כך שיוכלו לטפל בטווח רחב ככל האפשר של פסולת שלה אותם המאפיינים (למשל, מתקן המיועד לפסולת אורגנית שמקבל גם פסולת ביתית וגם זבל רפתות).
• יתוכננו מתקנים משלימים סמוכים כדי לא יצטרכו לשנע את תוצרי המיון או הטיפול שלהם.

הראדון הוא גז רדיואקטיבי אציל, חסר צבע, ריח או טעם, הנוצר בקרקע במהלך ההתפרקות של היסוד ראדיום 622. הראדון נדיר ברוב הקרקעות בארץ, וריכוזו גבוה יחסית בסלעי גרניט ובמרבצי פוספטים.
הראדון מחלחל מהקרקע ויכול לחדור לבית דרך פתחים וסדקים שברצפה, בצנרת ואפילו דרך רצפת הבטון.
הראדון נמדד ביחידות של בקרל למטר מעוקב .(Bq/m³) רמת הסף הדורשת לנקוט פעולות כדי לשפרו היא ריכוז של 200 בקרל למטר מעוקב במדידה ארוכת טווח של 6-3 חודשים, בתנאים מחיה נורמליים.
גז הראדון חשוד כגורם לסרטן ריאות בחשיפה לריכוזים גבוהים ולתקופה ארוכה. 
לפרטים נוספים על אודות גז הראדון לחצו כאן>>

ערפיח  (Goms)הוא אובך המופיע בעיקר באזורים עירוניים צפופים. תופעה זו נוצרת כשזיהום מפליטת כלי רכב, שהוא מזהם ראשוני, מגיב לאור השמש ויוצר תערובת של מזהמים ראשוניים ומשניים, הנוצרים מתגובת המזהמים הראשוניים לאור השמש. 
כלי הרכב נחשבים למקור הזיהום הגדול ביותר, במיוחד במרכזי הערים, בשל פליטות של ריכוזים גדולים של מזהמים ראשוניים: פחמן חד־חמצני ותחמוצות חנקן. 
תחמוצות החנקן הנפלטות מכלי הרכב בגובה פני הקרקע יוצרות מזהמים משניים, אחד מהם הוא האוזון הטרופוספרי, חומר מחמצן הגורם לגירויים ולקשיי נשימה. רמות האוזון הנמדדות באזור ההר בקיץ גבוהות מאלה הנמדדות באזור השפלה בשל המזהמים הנודדים עם הרוחות המערביות וחשיפתם במשך הזמן לאור השמש. אפשר לומר כי בעונת הקיץ הערפיח הוא המזהם הראשוני באזורים שבהם הוא נוצר, ובנדידתו להר הוא נהפך למזהם משני.

תנורי הסקה ביתיים המוסקים בעץ פולטים מזהמים המסוכנים לבריאות. יש בהם חלקיקים נשימתיים ותרכובות אורגניות, כמו חומרים אורגניים טבעתיים פוליארומתיים ,(PAHs) בנזן ופורמלדהיד. ידוע שקצתם גורמים לסרטן או למוטציות (מוטגניים), הם רעילים ואף גורמים למפגעי ריח.
הגורם האחראי על האכיפה במקרים שבהם גרם מפגע מתנור הסקה מזהם הוא השלטון המקומי. לרשות המקומית הוקנו סמכויות שמטרתן למנוע מפגעים על פי חלק ו' בפקודת בריאות העם, 1940 (אתר נבוֹ). על פי סעיף זה, הוענקו לרשות המקומית סמכויות כדי למנוע מפגעים, ובכלל זה הסמכות למסור הודעה הדורשת לסלק את המפגע ואף להסירו.

החוק המשפטי בנושאי תכנון ובנייה באזור איו"ש מתבסס על

1. חוק תכנון ערים, כפרים ובניניים מס' 79 לשנת 1966 (חוק ירדני, תרגום חדש) וכן חקיקה מנדטורית ועותמאנית, אם זו הייתה תקפה ביוני 1967.
2. תחיקת הביטחון / הצווים (על תיקוניה השונים), המתפרסמת, בין השאר, בקבצי צווים, מינויים ומנשרים.
3. פסיקת בתי משפט.
4. תוכניות מאושרות (אזוריות, מקומיות, מפורטות וכו').

החוק ה"ירדני" פחות מתקדם מחוק הישראלי, ולכן ישנה השפעה שלילית וישירה על איכות התכנון באיו"ש לעומת חוק התכנון והבנייה הישראלי. הפיקוח והאכיפה נעשים מכוח החוק הירדני, שמאפשר להוציא צווי הריסה ולממשם נגד בנייה בלתי חוקית.
בשטחים צבאיים הפיקוח והאכיפה מבוצעים מכוח צו צבאי. בחוק נקבעו שני מישורים שבאמצעותם אפשר להתמודד עם תופעות הבנייה הבלתי חוקית: הליך מנהלי והליך פלילי.

בנייה בת־קיימה (בנייה ירוקה) מוגדרת כבנייה על פי התקן הישראלי 5281 או המקביל לו בעולם. חוץ מעיריית מעלה אדומים, אין כרגע רשויות באיו"ש שאימצו את התקן לבנייה ירוקה כתקן מחייב.
בישראל הותקנו תקנות תו"ב (תוכן הבנייה) (בנייה בת־קיימה), תש"ף-2020, אך הן עדיין לא אומצו כמחייבות באיו"ש.

האיגוד מפרסם הנחיות סביבתיות לרשויות המקומית שמטרתן למנוע מפגעים בזמן הבנייה, וכן התייחסויות סביבתיות ותנאים להיתרי הבנייה כדי למנוע מפגעים סביבתיים. כשתושבים מתלוננים או כשהרשויות פונות לאיגוד בשל מפגעים סביבתיים, האיגוד מבצע ביקורות בשטח ומוציא חוות דעת סביבתית על אתרי הבנייה, שבאמצעותן הרשות יכולה לאכוף את המפגעים.

יש לפנות

1. למוקד הרשות.
2. למוקד המשרד להגנת הסביבה בטלפון: 6911*.
3. לאיגוד.

תכנון בר־קיימא מבוסס על העיקרון שיש לשמר את משאבי הטבע ולשמור על סביבה בריאה כדי שהחברה תמשיך להתפתח בעתיד. יש לאזן בין מטרות כלכליות ויעדים למטרות חברתיות וסביבתיות, כלומר, לקיים כלכלה בריאה, לתמוך בקהילה ולשמור על סביבה בריאה.
חשוב שהאזרחים יהיו מעורבים בהליכי התכנון, שכן תושבי הרשויות הם אלו שמכירים את סביבת המחיה שלהם, ערכי הטבע והמורשת. עליהם לקדם יוזמות ואף להשפיע על הליכי התכנון הקיימים ועל אלו שעדיין לא קודמו. מומלץ שהם יפנו למחלקות ההנדסה שברשויות, יתעדכנו אלו תוכניות מקודמות בשטחי הרשות, והאם הם יכולים לקבל את המסמכים. רוב התוכניות צריכות לעבור שלבים שבהם גם משתפים את הציבור, כך שתושבי המקום יכולים להעלות בהם נושאים חשובים. רוב הרשויות היו שמחות שהציבור יהיה מעורב ושותף בהליכי התכנון, אך המנגנונים עדיין קצת מסורבלים.

האיגוד מוגדר בהוראות התוכניות "כרשות הסביבתית המוסמכת". מתוקף הגדרה זו, הרשויות מחויבות להתייעץ עם האיגוד בנושאי סביבה  ובתנאים ובדרישות למתן היתרי בנייה. האיגוד אף מייעץ לחלק מהרשויות בנושאי תוכניות מתאר, תב"עו ועוד. נוסף לכך, האיגוד מוציא הנחיות מקצועיות ודרישות סביבתיות שאותן יש להטמיע בתכנון, גם בשלב התב"ע וגם בשלבי היתרי הבנייה.
בתוכניות שבהן ישנה השפעה סביבתית ניכרת, כמו אזורי תעשייה, שכונות חדשות, אתרי פסולת ומטשי"ם, האיגוד שותף בכתיבת הנחיות ובהכנת מסמכים סביבתיים מנחים, כמו תסקירי השפעה על הסביבה או/ו מסמכים העוסקים בנופים סביבתיים.
נציג האיגוד נוכח כמשקיף בוועדות התכנון של המנהל האזרחי ביו"ש.

• יש להגיש ערר על החלטת הוועדה המקומית (ועדת תכנון מיוחדת) לוועדת המשנה להתנגדויות במת"ע תוך 14 יום מהחלטת הוועדה.
• יש להגיש ערר על החלטת הוועדה המחוזית תוך 30 יום ממועד ההחלטה למועצת התכנון העליונה שבלשכת התכנון שבמנהל האזרחי.

חלק מהניטור הסביבתי מופיע באתר המשרד להגנת הסביבה או במערכת GOVMAP.
ניטור סביבתי מקומי מופיע גם בקישור למערכת ה-GIS שבאתר איגוד ערים לאיכות הסביבה יהודה.

קרינה מייננת היא קרינה שהאנרגיה שלה גבוהה דיה כדי לגרום לשבירת המולקולות לאטומים בודדים ולאלקטרונים חופשיים, כלומר ליינון של החומר. יינון הוא תהליך שבו אטומים מאבדים או לעיתים מקבלים אלקטרונים. כך הם הופכים להיות טעונים במטען חשמלי ונקראים בשם יונים. כאשר קרינה מייננת עוברת בחומר ומייננת אותו, היא מאבדת מעוצמתה.
קרינה בלתי מייננת היא קרינה אלקטרומגנטית שאינה מייננת את האטומים שהיא עוברת דרכם. בהתחשב ביכולת הישירה לייצור שינויים בתאים החיים, קרינה בלתי מייננת מסוכנת פחות מקרינה מייננת, אך גם לה עלולה להיות השפעה שלילית על הבריאות והיא עלולה לפגוע בעקיפין בתאים חיים.

עליכם לפנות לאיגוד או למשרד להגנת הסביבה ולהתייעץ עימם או עם יועצי קרינה.

לכל אנטנה סלולרית יש טווח בטיחות, שאסור להתקרב אליו והוא אינו נגיש לציבור.
ישנם שלושה גורמים שיכולים להשפיע על החשיפה לקרינה סלולרית: מרחק מהגוף, זמן החשיפה ועוצמת השידור.
החשיפה לקרינה בלתי מייננת מאנטנה סלולרית נמוכה מהחשיפה לקרינה מהמכשירים הסלולריים הניידים, שבהם אנחנו משתמשים בכל יום. כשאין קליטה סלולרית באזור (אין כיסוי של אנטנות), האנטנות הפנימיות של הטלפונים הניידים מתאמצות יותר וחושפות אותנו לקרינה רבה יותר. ככל שיש פריסה טובה יותר של אנטנות סלולריות, כך האנטנות משדרות בהספקים נמוכים יותר וגם הטלפוניים הניידים "מתאמצים" פחות, ולכן פולטים פחות קרינה.
חוץ מטווחי הבטיחות של האנטנות שאליהם אסור להתקרב, אין מניעה לשהות במקום על פי הקריטריונים שהגדיר המשרד להגנת הסביבה.
הקשר האפשרי בין חשיפה לקרינה בלתי מייננת לתוצאים בריאותיים שליליים נחקר כבר במשך שנים רבות, ועם זאת, ממחקרים שפורסמו בספרות עולה כי עדיין לא ביססו קשר זה. על פי ההמלצות של ארגון הבריאות העולמי (WHO) נקבעו ערכי סף לחשיפה לקרינה בלתי מייננת, שמטרתם למנוע את כל ההשפעות הבריאותיות הידועות שיש לקרינה זו.
המשרד להגנת הסביבה פועל על פי עקרון הזהירות המונעת, שנועד למזער ככל האפשר את חשיפת הציבור לקרינה. צמצום חשיפת הציבור לקרינה נעשה על פי הטכנולוגיות הקיימות, המאפשרות בְעלות סבירה להקטין את רמות הקרינה ממקורות שונים.
בשלב היתר הבנייה יש להוציא לכל אנטנה סלולרית היתר הקמה למקור קרינה מהממונה על הקרינה במשרד להגנת הסביבה. להיתר ההקמה מצורף דוח הערכת סיכוני קרינה, ובו נסקרים העוצמות והספקי השידור בזויות השונות והערכים המקסימליים התאורטיים שיכולים להיות על פי הספקי השידור של האנטנה. ההספקים הללו צריכים לעמוד בספים שהגדיר המשרד להגנת הסביבה, שהם מחמירים יותר מהמלצות ארגון הבריאות העולמי. נוסף לכך, לאחר הקמת האנטנות נדרשות החברות הסלולריות להוציא היתר הפעלה למקור קרינה מהממונה במשרד להגנת הסביבה ולבצע מדידות קרינה פעם בשנה לכל אנטנה. כל האנטנות הסלולריות מחוברות דרך תוכנה למשרד להגנת הסביבה, כך שמבוצע ניטור רציף להספקי השידור של כל האנטנות, ואם מנוטרת חריגה, החברות הסלולריות נדרשות להוריד את הספק השידור.

לרעש בעוצמה גבוהה ולחשיפה ממושכת אליו יש השפעה בריאותית ופסיכולוגית. מידת הרגישות לרעש שונה מאדם לאדם. הנזקים האפשריים מתבטאים בתופעות פיזיולוגיות ונפשיות.

הגופים של השלטון המרכזי ושל השלטון המקומי האחראים על הטיפול במפגעי רעש הם המשרד להגנת הסביבה, משטרת ישראל, היחידות הסביבתיות והרשויות המקומיות. עם זאת, האחריות לטיפול משתנָה לפי סוג המפגע והשעות שבהן הוא מתרחש.
בקישור של אגף הרעש במשרד להגנת הסביבה ישנה טבלה המפרטת למי צריך לפנות על פי סוג המפגע.

הסוכנות הבין־לאומית למחקר בנושא סרטן IARC- International Agency for Research on Cancer מסווגת את האסבסט על פי צורותיו – חומר שמסרטן בוודאות בני אדם, הגורם לסרטן של רקמת הריאות ולמזותליומה (סרטן של הקרום המקיף את הריאה ואת האיברים הפנימיים האחרים). מחלות אלו מופיעות שנים אחדות לאחר החשיפה, והן בדרך כלל קטלניות. האסבסט נקשר גם לסרטן של הלוע והשחלות.
עיקר התחלואה הקשורה לאסבסט היא תוצאה של חשיפה תעסוקתית של עובדים שעבדו במפעלי אסבסט ובמכרות או של פועלי בניין שניסרו אסבסט צמנט במשך שנים. כמו כן, ידוע גם על מקרים של תחלואה הקשורים לחשיפה סביבתית לאסבסט, כמו תושבים שגרו בסמוך למפעלי אסבסט, אנשים שנחשפו לאסבסט פריך במקום מגוריהם ובני משפחה של עובדים שעבדו באסבסט.

אסבסט צמנט- הוא מוצר המכיל תערובת של אסבסט ומלט במצב קשיח (לרוב כ-10% סיבי אסבסט), המשמש חומר בנייה במבני תעשייה, במבני ציבור, במבני חקלאות ובמבני מגורים. החומר נמצא בלוחות שטוחים או גליים, המשמשים לכיסוי גגות וקירות, בצינורות מים וביוב, במרזבים, בארובות, ברעפים, באדניות ובמכלי מים. ההערכה היא כי בישראל יש יותר מ-100 מיליון מ"ר של לוחות אסבסט צמנט. 
אסבסט פריך - הוא חומר המכיל אסבסט (יותר מ-1% ממשקל החומר), שאפשר לפורר, לכתוש או לצמצם לאבקה כשהוא יבש ובאמצעות לחץ ידני. האסבסט הפריך משמש כבידוד תרמי בתעשייה וכבידוד אקוסטי בכלי רכב ובציוד צה"לי, והוא נמצא במוצרים ביתיים, כמו הפתיליות שבתנורי הנפט, הפלטות שעל הכיריים במטבח ובמעבדה ובשמיכות ובכפפות עמידות לאש. החוק קבע שבישראל חייבים להסיר אסבסט פריך בתקופה של עד 10 שנים (אוגוסט 2021), והוא מטיל מגבלות מחמירות ואף אוסר להשתמש במבנה עד להסרתו.

כן. החוק חל גם באיו"ש.

יש להתקשר למוקד של המשרד להגנת הסביבה 6911* ולאיגוד כדי לקבל הנחיות מקצועיות.

רשימת גינות קהילתיות במרחב.pdf

מחלקת החינוך באיגוד מנחה ומלווה מקצועית את מנהלי מחלקות החינוך ומחלקות הגנים שברשויות בתחום החינוך לקיימות.
המשרד להגנת הסביבה תומך בקיומן של תוכניות לימוד שנתיות בחינוך הפורמלי במסגרת "קול קורא" המתפרסם פעם בשנתיים. התמיכות הללו מאפשרות לרשויות המקומיות לקיים פעילויות חינוכיות חשובות, המקדמות את העשייה הסביבתית ואת הקיימות המקומית ברשויות האיגוד.
מנהלי בתי ספר, מורים וגננות שמעוניינים להצטרף לתוכנית מוזמנים לפנות למחלקות החינוך והגיל הרך שברשות. קיימת השתלמות משותפת של משרד החינוך והמשרד להגנת הסביבה לחינוך לקיימות למורים ולגננות ("התוכנית המשולבת"). על מנהלי בתי הספר או המפקחות האזוריות של הגנים לבחור בה מראש.

לפרטים נוספים בנושא חינוך לקיימות לחצו כאן>>
למעבר לקבוצת וואטסאפ בתחום הקיימות בגני ילדים המיועדת לגננות בלבד (לשאלות, לרעיונות ולייעוץ) לחצו כאן>>

ניתן לפנות גם ללאורה גפני, 
מדריכת קיימות מחוזית במשרד החינוך: 054-7648876

ביישובים רבים קיימת ועדה לאיכות הסביבה או ועדה לשיפור פני היישוב. מומלץ לפנות לרכזת הקהילה שביישוב כדי לבדוק האם קיימת ועדה כזו, ואם לא, אפשר להקים ועדה עם עוד פעילים שהנושא חשוב להם. אפשר לפעול גם בהיבט מקיים ברמה הקהילתית בלי ועדה לאיכות הסביבה. לדוגמאות ולהסברים נוספים בתחום קהילה בת־קיימה לחצו כאן: רעיונות לפעילות מקיימת בקהילה האיגוד מוביל ומלווה את הרשויות שמגישות ומבצעות את המיזם במסגרת "קול קורא", שנעשה בתמיכת המשרד להגנת הסביבה ויוצא כל שנתיים בנושא הפעלת קהילה ושינוי המרחב הציבורי בראי הקיימות. הרשויות פונות לתושבים כדי שהם יגישו מיזמים קהילתיים-סביבתיים, ולאחר מכן, הרשות, המשרד להגנת הסביבה והאיגוד שופטים ובוחרים במיזם.
מומלץ לעקוב אחר הפרסומים של מחלקות הקהילה שברשויות ולהגיש בקשה למיזם קהילתי-סביבתי ו/או לפנות למחלקת הקהילה שבאיגוד לסיוע מקצועי בכתיבת המיזם.

התנהלות מקיימת קשורה פעמים רבות בתשומת לב, בחשיבה ובתכנון מראש.

להלן כמה טיפים שאספנו בנושא

בקניות - צרכנות נבונה

• מומלץ להכין רשימה מסודרת לפני היציאה לקניות.
• לקנות מוצרים מספקים מקומיים, וכך לחזק את החוסן הקהילתי.
• לקנות בגדים מחנויות יד שנייה, להשאיל ציוד מגמ"חים, להחליף, לתקן או לחדש, וכך להפחית את הפסולת.
• לקחת שקיות רב־פעמיות במקום שקיות ניילון.
• לקנות אריזות גדולות ומשפחתיות, וכך לחסוך כסף ולהפחית בפסולת, להשתמש בכלים רב־פעמיים ולמלא אותם (בדגנים, בתבלינים ועוד).

בבית - צורכים נכון ומפחיתים פסולת

• לקנות בצורה מתוכנת, לקנות פחות, לאחסן נכון פירות וירקות, להכין מטעמים מאוכל שנשאר.
• לטיפים: טיפ1
                טיפ2
• לעשות שימוש חוזר, לתקן או לחדש רהיטים, צעצועים, מוצרי חשמל, שקיות, אופניים, כלים, בגדים, ספרים, קופסאות ועוד.
• לתרום מוצרים לחנויות יד שנייה, לחברים, לשכנים, למשפחה, או לפרסם באתר "אגורה".
• להפריד פסולת ולהשליך לפחים המיועדים.
• לחסוך באנרגייה: בקיץ לתלות את הכביסה על החבל ולא להשתמש במייבש, להפעיל מכונת כביסה ומדיח רק כשהם מלאים, לכבות את האור, את המחשב או את מכשירי החשמל כשיוצאים מהחדר או מהבית.
• לחסוך במים: לסגור או לטפל בברז מטפטף, לסגור את הברז כשמסתבנים, כשמצחצחים שיניים וכששוטפים כלים.

בעבודה

• להדפיס לפי הצורך, להעביר את המדפסת לברירת מחדל של "דו-צדדי", או להשתמש  בדפי טיוטה.
• לכבות אורות, מחשבים ומזגנים ביציאה מהחדר.

בדרכים

• ללכת ברגל, לנסוע באופניים או בתחבורה ציבורית.
• לנסוע בנסיעה משותפת לבית ספר, לעבודה, לסידורים ולבילויים, כך מקטינים את העומס בכבישים ומפחיתים את זיהום האוויר.

בטבע או בגינה

• לשתול עצים מקומיים, שמוסיפים צל וחמצן ומקררים את המרחב.
• לא להשאיר אדמה חשופה, לחפות את הקרקע ברסק גזם, בעלים יבשים או בקש כדי לשמור על פוריותה ולחסוך בהשקיה.
• להתקין מחשב השקיה וליצור תוכנית השקיה שמותאמת לאקלים המקומי.
• להביא מהבית כלים רב־פעמיים לפיקניקים בטבע.
• לקחת את הזבל איתנו ולשמור על סביבה נקייה.
• לשמור על פרחי הבר ולהתחשב בבעלי חיים.

ישנם כמה שלבים שיש לעשות כדי להקים גינה קהילתית מצליחה

1. "יש לי חלום": השלב החשוב ביותר הוא ההחלטה על הקמת הגינה. היוזמים הם אתם – תושבי השכונה, עובדים קהילתיים, ועדי יישובים ועובדי המנהל הקהילתי.
2. שותפים לדרך:  מחפשים שותפים שיצרו ביחד קבוצה ראשונית, שתהיה עמוד התווך של הגינה. הקבוצה הזו צריכה להקדיש יום בשבוע להקמת הגינה. הקשרים שבין האנשים בקבוצה חשובים לעבודה ולפעילות משותפת. גינה קהילתית זקוקה לכמה "משוגעים לדבר", שמוכנים להשקיע מזמנם ולהוביל את הפעילות בגינה על בסיס קבוע.
3. איתור השטח: התושבים מאתרים שטח בשכונה ופונים למזכיר היישוב ולמחלקת התכנון שברשות כדי לברר את ייעוד הקרקע. איתור השטח יעשה תוך כדי חשיבה על הנתונים הפיזיים והטופוגרפיים של השטח, כמו שמש או צל, עד כמה מרכזי המקום בחיי היום־יום של הקהילה, למי מיועדת הגינה, שעות פעילות, נגישות, ריחוק ממקורות רעש וממפגעים ועוד.
4. בירור התקציב: לאחר שהתקבל אישור לשטח, יש לברר את מקורות התקציב להקמת הגינה, שיכללו את המרכיבים העיקריים, כמו מערכת השקיה ממוחשבת, צנרת, קומפוסט לשיפור הקרקע, שתילים לנטיעה בהקמת הגינה, שתילים לטווח ארוך.
5. 'דמוקרטיה' בגינה: מומלץ שחברי הקבוצה יתכננו ביחד מה הצרכים שלהם בגינה ,וכיצד הם יתבטאו בחזות הגינה – מפגש קהילתי משותף, מקום להעצמה אישית, טיפוח שטח מוזנח ועוד. על פי הצרכים מתכננים את חזות הגינה: ערוגת ירק, צמחי תבלין, בוסתן עצים, פינת ישיבה מוצלת, שיחים רב־שנתיים, פרחים ועוד. רצוי בשלב זה להתייעץ עם איש מקצוע, כמו אגרונום, גנן או אדריכל נוף.
6. סקר שכונתי: יש לערוך סקר שכונתי כדי להבין מיהם התושבים שגרים בשכונה או ביישוב - פנסיונרים, סטודנטים, משפחות, והאם אנשים מעוניינים להצטרף להקמת הגינה ולפעילות שבה. אחרי שהבנו את סוג האוכלוסייה נדע להעריך טוב יותר את הצרכים. למשל, הגינה תהיה מקום מפגש קהילתי, תתקיים בה בשעות אחר הצוהריים פעילות לילדים והוריהם, היא תענה על המחסור בתעסוקה לנוער, תיתן מענה לפנסיונרים ועוד.
7. שיתופי פעולה עם שירותים עירוניים, מועצתיים ויישוביים: מומלץ לבדוק אלו ארגונים ושירותים פועלים באזור, והאם אפשר להיעזר לצורך כך באדם או במימון שוטף: שיתוף פעולה עם מנהל קהילתי, עובדים או רכזים קהילתיים, מזכירי יישוב או ועדות יישוב, פורום סביבתי, אגף שפ"ע, איגוד ערים לאיכות הסביבה, או יחידה סביבתית, מחלקת גינון, בנות שירות לאומי, או שנת שירות.
8. מציאת מקורות לתקציב: גבייה ממשתתפים, מ"קולות קוראים", מעמותות או מתרומות – קק"ל, משרד החקלאות ופיתוח הכפר, משרד להגנת הסביבה, רט"ג,  קרן של"י, ג'וינט ישראל ועוד.
9. מציאת מוסדות וארגונים שישתתפו בהקמה ובפעילות השוטפת: בתי ספר, חווה חקלאית, גנים, מועדון קשישים ותנועות נוער.
10. רכישת ציוד: חשוב שבגינה יהיה את כל הציוד הדרוש להקמתה ולתחזוקה השוטפת.
11. 'תנו לגינות לחיות': הגינה כבר כאן, ועכשיו ההתמדה והעשייה תופסים מקום מרכזי. הקמת גינה קהילתית היא תהליך של למידה עצמית, ניסוי ותהייה. עם זאת, חשוב לקבל בתחילת הדרך הכשרה וליווי מגורם מקצועי. אחד הדברים החשובים בגינה היא חוויית ההצלחה כדי שהתושבים ירצו להתחבר אליה. נוסף לכך, מומלץ לקרוא חומרים, לעיין בספרים ובמקורות מידע, להשתתף בקורסים ובכנסים של משרד החקלאות וגופים נוספים המתקיימים מדי כמה חודשים , להיות חלק מהקבוצה 'גינות קהילה בישראל'.
12. ישיבות צוות וקביעת תוכנית עבודה שנתית בגינה: יש לקבוע יום עבודה קבוע בשבוע שמתאים לרוב הפעילים ולשבץ בו במהלך השנה את מדריכי הגינה שמגיעים בהתנדבות, וכן למצוא בעזרת הרשות, העירייה או היישוב רכז גינה בתשלום.
    בהצלחה!

הוועדה לאיכות הסביבה היא ועדת חובה בכל הרשויות המקומיות בישראל. הרכב החברים ותדירות המפגשים נקבעים על פי חוק פקודת העיריות.
נפרט את עיקרי החוק בלשון פשוטה: מטרת הוועדה לפי פקודת העיריות היא "ליזום ולתכנן פעילות בתחומים הנוגעים לשמירה על איכות הסביבה ולהבטחת פיתוח ושימוש בני־קיימה של הסביבה".
ועדת איכות הסביבה חייבת להתכנס לפחות ארבע פעמים בשנה. היא נדרשת להגיש לאישור המועצה את תוכניותיה ולעקוב אחר ביצוע התוכניות המאושרות. מעמדה המעשי נקבע על פי טיב עבודתם של חבריה ויכולתם להציג שיקולים מקצועיים ולנמקם, כך שיתקבלו על ידי מקבלי ההחלטות שברשות. אפשר לראות שוועדה שדואגת לשתף פעולה עם היחידה לאיכות הסביבה שברשות ועם איגוד ערים לאיכות הסביבה (אם קיים), מעמדה מבוסס יותר.
תושבי הרשות שרוצים להשפיע, כפי שמשפיעים מקבלי ההחלטות, יכולים להגיע לישיבות הוועדה (מידע על מועדי הישיבות אפשר לקבל במשרדי הרשות או במזכירות האיגוד), לבקש להעלות נושא שחשוב להם וכך להשפיע. אפשר להתחבר לוועדה המקומית באמצעות ארגון "חיים וסביבה", שפרטיו נמצאים באתר.

יש לנו רשימה של הצגות בנושאי סביבה וקיימות. הרשימה מתייחסת לספקים מכל הארץ, חלקם המלצה אישית וחלקם המלצת של קולגות מהתחום.

קישור לקובץ רשימת הצגות

ישנם רעיונות רבים בספרות המקצועית ובמרחבי האינטרנט העווסקים ביוזמות סביבתיות קהילתיות. המונח המקצועי למקום שנוצר ומוקם על ידי הקהילה ומשמש אותה הוא פלייסמקינג (Placemaking). הנושא מפותח בירושלים, אפשר למצוא חומרים רבים ברשת ובקישור הבא, למעבר לקובץ רעיונות לפעילות מקיימת בקהילה לחצו כאן>>