ניהול סביבתי חוצה גבולות

מבוא והגדרת מונחים

הנחת היסוד: סביבה היא חוצת גבולות. מפגעים סביבתיים אינם מתחשבים בריבונות, ואינם מבחינים בגבולות מדיניים כלשהם. המפגעים משפיעים הדדית על שתי ישויות מדיניות, משני צידיו של גבול מדיני.
הגדרה: ניהול סביבתי חוצה גבולות הוא כל פעילויות הניהול הסביבתי, חד צדדיות או דו צדדיות, בין שתי ישויות מדיניות או אחרות, החולקות מפגעים סביבתיים, או גורמות אחת לשנייה מפגעים סביבתיים.
ניהול סביבתי חוצה גבולות בתנאי אסימטריית יכולות (Capacities Asymmetries): מחקרים אקדמיים רבים קובעים כי כאשר אחת המדינות עדיפה בהרבה ביכולותיה בניהול סביבה, על השנייה, הניהול הסביבתי בין שתיהן, יהיה לא אפקטיבי.
המצב בין ישראל לבין הפלשתינים הוא הרבה יותר מורכב. ראשית, לא מדובר בשתי מדינות. אין גבולות מדיניים ברורים בין ישראל לרש"פ, אך יש גבול, מעוגן בהסכמים בין ישראל לרש"פ, המגדיר חלוקת אחריות ומנגנוני תיאום בין הצדדים. הגבול אמנם אמורפי ומטושטש, אך מבחינת ההסכם גבולות שטחי A ו-B הם גבולות מסומנים וברורים, ובכל שטח מוגדרת אחריות ברורה של שני הצדדים בעניינים אזרחיים ובהם איכות הסביבה. רשויות מקומיות ישראליות ואזרחים חווים מפגעים גם משטחי C, ולא רק מ-A ו-B. חלק מהאחריות הסביבתית בשטחי C, מוטלת גם היא על הפלשתינים. שנית, יש בין הצדדים סכסוך מתמשך עקוב מדם, כבר מתחילת שיבת ציון המודרנית במאה ה-19. ללא ספק, הסכסוך משפיע על הניהול הסביבתי בכל התחומים.

כיצד הדבר מתבטא בשטח?

הדבר מתבטא כמעט בכל דיסציפלינה סביבתית. אי טיפול בשפכים בצד הפלשתיני עלול לזהם ומזהם היום בפועל את האקוויפר המשותף. יש לציין בצער כי אקוויפר ההר, הוא האקוויפר היחיד הנקי מזיהום שנותר בישראל. אקוויפר החוף, מזוהם זה מכבר. אמנם, חלק מהגורמים הלא מקצועיים בתחום המים, טוענים כי ישראל לא זקוקה לאקוויפרים טבעיים כדי לספק לעצמה ולרש"פ מים שפירים, מפאת העובדה, שישראל יודעת לספק לעצמה מי ים מותפלים. גורמי מקצוע בתחום המים מדגישים את חשיבות אקוויפר ההר, כעתודה האחרונה של מים שפירים טבעיים, למרות שהתפלה מספקת היום את המים של ישראל.
זה המצב גם בהקשר לזיהום פוטנציאלי של מי תהום, על פני כל אזור ההזנה של אקוויפר ההר ולאורך שדרת ההר המרכזית של ישראל, מגורמים אחרים שאינם טיפול כושל בשפכים. אי טיפול מוסדר בפסולת וקבורתה, שלא באתרים מוסדרים ומפוקחים, גורם לזליגת תשטיפי פסולת, המכילים בד"כ גם חומרים מסוכנים ופסולת מסוכנת, אל תת הקרקע וסכנה ממשית לזיהום מי תהום. כך גם זיהום קרקעות מדלקים החודרים בסופו של תהליך אל מי האקוויפר. יש לציין שסימני זיהום כבר התגלו באקוויפר ההר, ובארות של חברת מקורות אף נסגרו מחשש שהמים הזדהמו בחומרים אורגניים, חומ"ס או דלקים.
זיהום אוויר חוצה גבולות נוצר מהבערה של פסולת מוצקה מכל הסוגים. העשן חוצה את הגבול בקלות. לא ניתן להגביל עשן מבעירה למקום אחד. הוא מתמר בהתאם לכיוון הרוח. עשן ממפעלי תעשייה, שמקורו בשריפת דלקים, או תהליכים תעשייתיים אחרים, כמו תעשיית המפחמות המסורתית. עשן מהבערה של פסולת מכיל מזהמים מסוכנים רבים, שכבר הוכח הקשר שלהם למחלות קשות, לרבות מחלות נשימה וסרטן. חלקיקים נשימים, תחמוצות חנקן, תחמוצות גפרית, דיוקסינים, מתכות כבדות ועוד מזהמי אוויר רבים ושונים מגיעים אל אוכלוסייה, שלא היא הבעירה את האש, אך סובלת ממנה קשות. וזאת, כשעוד לא פרשנו את מפגעי האבק מחציבת אגרגטים ומפגעי ריח רבים מהתעשייה ומהחקלאות.
אי טיפול במוקדי מזיקים, כגון דגירת יתושים, חולדות, מחלת הלישמניה (מפגעי זבוב החול), יתושים וזבובים מעבירי מחלות. מפגעים אלה לא ניתן להגביל לאזור. יתוש לא יודע לבחור בין קורבן ישראלי או פלשתיני...
אלה הן רק דוגמאות ספורות של זיהום חוצה גבולות. הדבר מתבטא גם בדסציפלינות סביבתיות נוספות, לרבות רעש, קרינה, מפגעים מחקלאות, שטחים פתוחים, שמירת טבע, מפגעי תעשייה, חומרים מסוכנים ועוד. אנחנו יודעים היום לזהות מיקומים ספציפיים למפגעים סביבתיים, הנגרמים לישראלים רבים, כתוצאה מניהול קלוקל של פרקטיקות חיים רבות בצד השני.
במציאות זאת, יש לשים את המחלוקות המדיניות בצד, ועל שני הצדדים לפעול למען איכות הסביבה יחדיו, תוך שיתוף פעולה מלא בתחום, לרווחת איכות החיים והסביבה של שני הצדדים. דרישה זו משני הצדדים יפה והגיונית על הנייר. בפועל מתברר, שיש קושי עצום ליישם את הציווי הנ"ל, המקובל על כולם. מחקרים מוכיחים שיש קושי מהותי להתנתק משיקולים בסיסיים של הסכסוך ולהתמקד במה שבאמת חשוב. אם הצד השני לא יהיה נכון לשת"פ סביבתי, על המדינה האחראית סביבתית, בעלת יכולות ניהול סביבתי עדיפות, לפעול חד צדדית, תוך הסברה ושת"פ עם הקהילה הסביבתית הבינלאומית לניהול סביבתי חוצה גבולות ראוי בין הצדדים.
נימוקים לחשיבות הפרדה מוחלטת בין שיקולים מדיניים לשיקולים סביבתיים:
נימוקים סביבתיים: אנחנו מעוניינים בסביבה טובה ובריאה לכל אזרחינו. אי טיפול בסביבה על ידי הצד השני גורם לנו לחיות בסביבה לא בריאה, על כל המשתמע מבחינה בריאותית, ובריאות המערכת האקולוגית. השארת המצב בעינו, אמנם מעניש את הצד השני, אך גם אנחנו סובלים מהמצב. המסקנה היא, שאם ברצוננו למנוע מצב של מפגעים סביבתיים, עלינו לנהל את הבעיות  המטרידות את אזרחינו, כדי שאזרחינו לא יסבלו ממפגעים סביבתיים. שום שיקול אחר, זולת מניעת מפגעים אצלנו, אינו תופס. מדובר בבעיה ביטחונית קרדינלית, בעלת חשיבות של חיים ומוות. רובה הורג מהר, ואילו שריפה פירטית הורגת לאט. שניהם הורגים, ועלינו להתייחס לשניהם ככאלה, ללא שום שיקולי תקציב או שיקולים אחרים.
נימוקים כלכליים: טיפול עכשיו, יחסוך משאבים רבים אחר כך. ידוע כבר מהניסיון והמחקר, מיטיגציה יקרה בהרבה ממניעה. הרבה יותר זול כלכלית למנוע מפגעים סביבתיים מאשר לתקן את הנזק שכבר נגרם. דוגמא: למנוע זיהום מים, ע"י הקמת מטשי"ם ראויים, מניעת הזרמת מזהמים מעודף שימוש בחומרי הדברה, הקמת מתקנים ראויים לטיפול בפסולת ועוד צעדים שימנעו זרימת מזהמי מי תהום, זול עשרות מונים מריפוי אקוויפר מזוהם. תשלום לאוכלוסייה על הבאת פסולת למתקן טיפול בפסולת ראוי, זול בהרבה מריפוי אקוויפר. הוכח במחקרים שלמיטיגציה של אקוויפרים יש עלויות עתק, ובד"כ העלויות הגדולות אינן מאפשרות זאת, והאקוויפרים מושבתים לשאיבה מהם.
עם מי עובדים? את הפתרונות בשטח יש לבסס על רשויות מקומיות בעזרת תמריץ כלכלי, משום שקשר ברמת הרש"פ נדון לכישלון בהינתן שיקולים פוליטיים. יש לדלג מעל הרמה הלאומית הפלשתינית, ולהתמקד ברמה המקומית, המעוניינת באיכות חיים וסביבה לתושבים.

המשמעות האופרטיבית של ניהול סביבתי חד צדדי?

המשמעות היא לקיחת אחריות ע"י מדינת ישראל לטיפול סביבתי במפגעים שנגרמים ע"י פלשתינים, בסטנדרטים ישראלים. הפלשתינים חסרי יכולת לטפל במפגעים.
דרושה מדיניות סביבתית חוצה גבולות אקטיבית על ידי ישראל, מבלי לשקול שיקולים מדיניים או כספיים. שיקולים סביבתיים מקצועיים של בריאות ורווחת תושבינו צריכים להיות השיקולים הבלעדיים, ובהתאם להם צריך לקבל החלטות בנושא.
האיגוד ניסח לממשלה כבר לפני 20 שנה את קווי המתאר למדיניות ניהול סביבתי חוצה גבולות. עד רגע זה אין למדינה מדיניות סדורה בתחום זה.
נכתב ע"י ד"ר ניצן לוי, מנכ"ל האיגוד.